בשנים האחרונות אנחנו עדים להצטברות משמעותית של ידע מחקרי בנוגע למנגנון הביולוגי של מחלת הפסוריאזיס. בעבר היה ידוע כי מדובר על מחלה שבאה לידי ביטוי בתקיפה שמתבצעת על ידי מערכת החיסון נגד מרכיבי עור מסוימים ולכן היה נהוג לתת לחולים תרופות שנועדו לדכא את התגובה החיסונית.
עם זאת, כיום כבר ידוע כי התקיפה מתרחשת על ידי סוג מסוים של תאים שמפרישים סוג מסוים של חומרים מעוררי דלקת ולפיכך פותחו תרופות ביולוגיות חדישות שמסוגלות לנטרל רק את המנגנון הספציפי שפועל במחלת הפסוריאזיס מבלי להחליש את מערכת החיסון כולה.
אילו טיפולים ביולוגיים קיימים היום לחולי הפסוריאזיס בישראל?
נכון לכתיבת שורות אלו מוצעים לחולי הפסוריאזיס בישראל חמישה טיפולים ביולוגיים להלן:
- Amevive .
- Raptiva.
- Enbrel.
- Remicade.
- Humira.
לפי סל התרופות הישראלי הטיפול הביולוגי מיועד עבור חולים שסובלים מנגעים שמשתרעים על פני שטח של יותר מחמישים אחוז מגופם, עבור חולים סובלים מנגעים באזורים רגישים כמו למשל בכפות הרגליים או הידיים, באיברי המין או בפנים, במידה והופיעו תופעות לוואי חמורות כתוצאה מהטיפולים הסטנדרטיים שאינם ביולוגיים, במידה וקיימת עדות לדלקת מפרקים פסוריאטית, במידה ומחלתם חמורה במיוחד ועוד.
כיצד פועל הטיפול הביולוגי?
מאחר ונראה כי המנגנון הפסוריאטי עובד דרך עירור של תאים מסוג T helper type1 ובאמצעות הפרעה מסוימת בקרטינוציטים שבעור שמובילה להפרשת ציטוקינים דלקתיים, הרי שהתכשירים השונים מיועדים במקרים מסוימים לסילוק אוכלוסייה מסוימת של תאי T, אחרים מעכבים את השפעול של תאי T ואת הנדידה שלהם, ישנם שמסיטים את התגובה החיסונית וישנם שמביאים לעיכוב של הפרשת הציטוקינים שמפרישים התאים.
כיצד מתבצעת הבחירה בטיפול הביולוגי המתאים?
לכל אחד ואחד מהתכשירים תכונות מסוימות שמבדילות אותו מיתר התרופות הביולוגיות. על ידי בחינה של המאפיינים המיוחדים לכל תרופה ותרופה ניתן להתאים לכל מטופל את התכשיר המתאים לו באופן אישי.
בין היתר התרופות השונות נבדלות זו מזו בפרמטרים הבאים:
- אופן מתן התרופה – אנברל והומירה נהוג לתת בהזרקה תת עורית, אמביב נהוג לתת בהזרקה תוך שרירית ואילו רמיקייד ניתנת בהזרקה תוך ורידית. במידה והחולה לא יכול לקבל את התרופה באופן מסוים או שמא הוא נרתע מאופן מתן מסוים ייתכן והדבר ישפיע על הבחירה בתרופה המתאימה ביותר עבורו.
- משך הטיפול – חלק מהתרופות ניתנות למשך 12 שבועות במינון נמוך, חלק למשך תקופה זהה במינון גבוה וחלק למשך תקופה ארוכה ומתמשכת.
- מהירות התגובה – רמיקייד היא התרופה המהירה ביותר ואילו אמביב היא התרופה האיטית ביותר. במקרים רבים מהירות התגובה משפיעה במידה ניכרת על הבחירה.
- משך הרמיסיה.
- מתן בתקופת הפריון בנשים – באופן עקרוני השימוש בתרופות השונות אסור בזמן הריון. עם זאת, קיימים הבדלים ברמת הסיכון של התרופות השונות.
- אינטראקציה עם מחלות אחרות – ישנן תרופות שאסורות לשימוש בקרב חולי סוכרת למשל או בקרב חולים עם אי ספיקת לב. כמו כן, חולים שסובלים מטרומבוציטופניה מנועים מלעשות שימוש ברפטיבה, חולים בדלקת מפרקים פסוריאטית מנועים מלעשות שימוש ברפטיבה גם כן ועוד.
עם הפנים לעתיד
חשוב מאוד לציין כי משנה לשנה אנחנו עדים לפיתוחים נוספים בתחום הטיפולים הביולוגיים שמיועדים לטיפול במחלת הפסוריאזיס. למעשה, נכון להיום כבר קיימות מספר תרופות בשלבי פיתוח סופיים וכן קיימות מספר תרופות שנעשה בהן שימוש בארצות הברית כמו למשל Golinumab שטרם אושרו לשימוש בישראל.
המטרה של מפתחי התרופות היא להביא לפגיעה ממוקדת ככל האפשר במנגנון הפסוריאטי תוך מטרה לגרום למינימום של תופעות לוואי במקביל להשגת האפקט המרבי.
אולי יעניין אותך גם:
סקר ישראלי בדק מה חושבים חולי פסוריאזיס על איכות הטיפול במחלה – ואלו התוצאות