מהם הגורמים לפסוריאזיס?

מחלת הפסוריאזיס נגרמת על ידי תגובה דלקתית בעור, אשר מביאה להופעת הנגעים האופייניים וליצירת התסמינים השונים.

למרות שהגורם למחלת הפסוריאזיס עדיין אינו ברור באופן מוחלט, ידוע שמעורבות של תאי T היא הגורם המרכזי לתגובה הדלקתית ולתסמינים השונים. עם זאת, עדיין לא ידוע מהו גורם הסיכון הפרטני המוביל להתלקחות התסמינים, וככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים אשר מובילים בסופו של דבר להופעת התקפי הפסוריאזיס.

במילים אחרות, אדם בעל נטייה גנטית לפסוריאזיס אשר נחשף לגורם סביבתי כלשהו יכול לסבול מהתעוררות ההתקף. לעומת זאת, כל אדם אחר אשר לא סובל מנטייה גנטית לפסוריאזיס, יכול להיחשף לגורמים הסביבתיים השונים וככל הנראה לא יסבול מהתפתחות המחלה.

פעילות יתר של תאי T

שינויים במערכת החיסון, ופעילות מוגזמת שלה כלפי רקמות גוף בריאות הם הבסיס למחלות אוטואימוניות שונות, ובין היתר גורמות לפסוריאזיס.

במקרים אלה, תאים שונים של מערכת החיסון מזהים בצורה שגויה רקמות גוף בריאות כגורמים המסכנים את הגוף ומתחילה תגובה חיסונית כנגדם הגורמת להופעת תסמינים שונים, כמו הופעת הנגעים העוריים האופייניים לפסוריאזיס.

במקרים של מחלת הפסוריאזיס, ה"שחקנים" החשובים בתגובה הדלקתית הזו הם תאי T – סוג של לימפוציטים אשר נעים בגוף במטרה לזהות מזהמים וגורמים עוינים נוספים ולתקוף אותם. אצל חולי פסוריאזיס, תאי ה-T תוקפים ב"טעות" רקמת עור בריאה ובצורה זו גורמים להופעת הנגעים.

השפעה על מערכות נוספות

הפעילות ההיפראקטיבית של תאי ה-T גורמת לשרשרת תגובות, אשר תורמת להתפתחות התסמינים השונים של פסוריאזיס. כחלק מהשפעת התגובה הדלקתית מופיעה התרחבות של כלי דם, הגעה של תאי דלקת נוספים לאזור ותופעות נוספות.

כחלק מהתגובה הזו מופיע ייצור מהיר ומאסיבי של תאי עור חדשים, אשר לא מספיקים להבשיל ומסיימים את דרכם בתור הקשקשים האופייניים למחלת הפסוריאזיס.

שילוב של גורמים סביבתיים, גנטיים ואוטואימוניים

למרות שידוע שתאי T הם הגורמים העיקריים להופעת התגובה הגורמת לפסוריאזיס, עדיין לא ברור מה גורם לעירור התגובה הזו ומדוע אנשים מסוימים סובלים ממחלת הפסוריאזיס בעוד אחרים לא.

ככל הנראה, קיים קשר לגורמים גנטיים, אשר מגבירים את הסיכוי שתתפתח התגובה הדלקתית ותופיע המחלה. מסיבה זו, פסוריאזיס מופיעה בשכיחות גבוהה יותר בין קרובי משפחה, ובמידה וקיים בן משפחה הסובל מהמחלה קיים סיכון מוגבר שבני משפחה נוספים יסבלו ממנה.

היסטוריה משפחתית של פסוריאזיס נחשבת לגורם הסיכון החשוב ביותר למחלה, ולכ-40% מהאנשים הסובלים מפסוריאזיס יש קרוב משפחה אשר סובל מהמחלה גם כן.

גורם נוסף למחלת הפסוריאזיס הוא גורמים סביבתיים, אשר מובילים לעירור ההתקפים. כידוע, מחלת הפסוריאזיס מופיעה בהתקפים לצד הפוגות, וככל הנראה אנשים בעלי בסיס גנטי מתאים סובלים מעירור המחלה לאחר חשיפה לגורמים סביבתיים שונים.

לדוגמא, סטרס אשר נחשב לגורם סביבתי והתנהגותי נפוץ ביותר מגביר את הסיכון להתפתחות התקף של פסוריאזיס מכיוון שגורם לשפעול המערכת החיסונית והגברת התגובה הדלקתית המובילה למחלה. ולכן, חולי פסוריאזיס רבים מדווחים על כך שהמחלה מתפרצת בתקופות לחוצות, כמו תקופת בחינות, לחץ ממקום העבודה, מצב בריאותי רעוע וכולי.

מלבד הסטרס, גם עישון ידוע כגורם סיכון חשוב לפסוריאזיס, והוכח כמגביר את חומרת המחלה וכמשפיע על התעוררות ההתקפים.

טריגרים נפוצים נוספים לעירור פסוריאזיס הם: זיהומים (בעיקר סטרפטוקוק), עישון, מזג אוויר קר, כווית שמש, עקיצת חרק, צריכת אלכוהול מוגזמת, שימוש בתרופות מסוימות וגורמים נוספים.

כצעד מונע, חלק מחולי הפסוריאזיס יודעים להצביע על הטריגרים אשר גורמים להופעת ההתקף והימנעות מהחשיפה אליו יכולה להביא להפחתת תדירות ההתקפים וחומרתם.