פסוריאזיס (ספחת בעברית) היא מחלת חיסון עצמי הבאה לידי ביטוי בתחלופה מוגברת של תאי עור, אותם מזהה המערכת החיסונית כגורם זר שיש להילחם בו. התסמין המוכר ביותר של מחלה הוא רבדים עוריים בצבע סגול אדמדם המכוסים בקשקשת כסופה.
נהוג להבחין בין מספר סוגים של פסוריאזיס הנבדלים אלו מאלה בהסתמנות הקלינית שלהם: כך לדוגמה פוסטורל פסוריאזיס מתאפיינת בנגעים מוגלתיים המופיעים על גבי כפות הידיים וכפות הרגליים, פסוריאזיס אינברטה מאופיינת בקשקשת באזור הטבור, במפשעות ובבתי השחי ואילו פסוריאזיס אריתרודרמה מתאפיינת בנגעים המכסים את כל שטח העור.
המחלה מאופיינת בהתקפים כשבין ההתקפים יכולים לחלוף, שבועות, חודשים ואפילו שנים ללא תסמינים. במאמר שלפניכם נפרט אודות הדרכים השונות בהן רשלנות רפואית יכולה לפגוע בציבור חולי הפסוריאזיס.
רשלנות רפואית באבחון פסוריאזיס
האבחון של מחלת הפסוריאזיס ברוב המקרים מתבצע על ידי רופא מומחה לרפואת עור, כשאת תהליך האבחון נהוג לבסס על המראה האופייני של הנגעים העוריים. במידת הצורך, ייטול הרופא האמון על תהליך האבחון דוגמית רקמה לבדיקה מעבדתית. בבדיקות המעבדה ניתן יהיה לזהות את הסוג הספציפי של הפסוריאזיס וכן לשלול מחלות עור אחרות שהיו יכולות לבוא לידי ביטוי בתסמינים דומים.
בדו"ח שפורסם על ידי מועצת המנהלים של ארגון הבריאות העולמי בשנת 2014, נכתב כי ישנם יותר מדי חולי פסוריאזיס ברחבי העולם, שלא מקבלים גישה נאותה לטיפול עקב אבחון שגוי או עקב עיכוב באבחון. בנוסף לכך צוין בדו"ח כי חולים רבים מקבלים טיפול לקוי עקב בעיות אלה. בכול מקרה שבו מטופל הסובל מפסוריאזיס לא אובחן בצורה הנכונה ובעקבות זאת לא קיבל טיפול, קיימת עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.
שימו לב – במקרים מסוימים החולה עשוי לקבל טיפול שאינו מתאים לפסוריאזיס ובעקבות זאת מצבו עלול להחמיר. על מנת להוכיח כי אכן התקיימה רשלנות רפואית באבחון בפסוריאזיס, יש להוכיח כי כל רופא סביר אחר יכול היה בהתבסס על הנתונים שבידיו לאבחן את המחלה וכי האבחון השגוי או העיכוב באבחון גרם לנזק שניתן היה למנוע.
רשלנות רפואית בטיפול בפסוריאזיס ובמעקב אחרי החולים
כיום ישנם שלושה סוגי טיפולים עיקריים לפסוריאזיס: טיפול מקומי, טיפול מערכתי ופוטותרפיה. הטיפול המקומי כולל שימוש באנלוגים של ויטמין A, אנלוגים של ויטמין D ומשחות המכילות סטרואידים ואילו הטיפול הסיסטמי כולל בעיקר רטינואידים, ציקלוספורין ומתוטרקסט. הטיפולים החדשים לפסוריאזיס מבוססים על תרופות שונות שתפקידן לפגוע במנגנון הדלקתי בצורות שונות, אם על ידי מעורבות בפעילות הציטוקין TNF alpha, אם בצורה ישירה על תאי ה-T ואם על ידי פגיעה בפעילות של IL-23 ו- IL-12.
טיפול רשלני במחלת הפסוריאזיס יכול להוביל להחמרת הנגעים העוריים ולמגוון תופעות לוואי עוריות. חשוב להבין כי את הטיפול יש לבצע באופן הדרגתי כך שבשלב הראשון יש לנסות את הטיפול המקומי, אם לא מושגות התוצאות הרצויות יש להמשיך לטיפול המערכתי ובמידת הצורך לשלב את טיפולי הפוטותרפיה או את הטיפולים הביולוגיים.
מאחר ובכל שלב ושלב בטיפול יש לבחון את ההשפעה של התרופות והתכשירים השונים, הרי שעל החולים להימצא תחת מעקב רפואי צמוד. חלק מהטיפולים מתאימים לטווח קצר בלבד, בדגש על הסטרואידים וכל הטיפולים ללא יוצא מן הכלל עשויים לגרום להתפתחות תופעות לוואי המחייבות את הפסקת הטיפול לאלתר.
מעקב רשלני, לא מקצועי ולא רציף אחר החולה עלול להוביל לכך שהרופא לא יהיה מודע לתופעות הלוואי שהופיעו בחולה וכן ייתכן שבשלב מאוחר מדי יתברר כי התרופות כלל לא משפיעות על המחלה.
