בעשורים האחרונים הולכים ומצטברים המחקרים המדעיים שקושרים את מחלת הפסוריאזיס עם עלייה בסיכון לחלות במחלות אחרות. מדובר על מחקרים שבהם משווים את השכיחות של מחלה מסוימת בקרב אוכלוסייה של חולי פסוריאזיס לשכיחות של המחלה בקרב האוכלוסייה הכללית או בקרב קבוצת ביקורת שמורכבת מאנשים שלא סובלים מפסוריאזיס.
בחלק מהמחקרים מבצעים חתך בנקודת זמן אחת, אך בחלק אחר מבצעים מעקב אחרי חולי פסוריאזיס ואחרי אנשים שלא סובלים מפסוריאזיס ובודקים כמה מקרים חדשים של מחלות מסוימות התרחשו לאורך שנות המחקר. בנוסף, ישנם מחקרים שבחנו את הנושא באופן מטא אנליטי, כלומר על ידי איסוף נתונים ממחקרים רבים שבדקו את הנושא לצורך חיזוק העדויות.
פסוריאזיס כגורם סיכון לשבץ מוחי
במחקר שבדק את הקשר בין פסוריאזיס לבין שבץ מוחי נמצא כי אנשים בני פחות מחמישים שסובלים מפסוריאזיס מתונה נמצאים בסיכון מוגבר בקרוב למאה אחוז לחטוף שבץ מוחי יחסית לאנשים מתחת לגיל חמישים שלא סובלים מפסוריאזיס. בקרב קבוצת גיל זו הסיכון נהיה גבוה יותר ככל שהמחלה חמורה יותר. בקרב חולים בני פחות מחמישים שסובלים ממחלה קשה, נמצא סיכון מוגבר פי שלושה לחטוף שבץ מוחי יחסית לאוכלוסייה הבריאה.
בקרב חולים קשישים רמת הסיכון הייתה גבוהה בשלושים וארבעה אחוז יחסית לאוכלוסייה הבריאה ואילו בקרב בני חמישים עד שישים וחמש רמת הסיכון הייתה גבוהה בשלושה עשר אחוז בלבד. קשרים דומים נמצאו במחקר זה בין מחלת הפסוריאזיס לבין הסיכון לסבול מהפרעת קצב לב שנקראת פרפור עליות המקושרת עם סיכון לפתח קרישי דם שמהווים את הגורם המרכזי לשבץ מוחי.
פסוריאזיס ומחלות אוטואימוניות אחרות
בשנת 2012 פורסם מחקר מהפכני באחד מכתבי העת הרפואיים החשובים ביותר בעולם שבחן את הקשר בין פסוריאזיס לבין מחלות אוטואימוניות אחרות. במחקר נבדקו למעלה מעשרים וחמישה אלף חולים ומסקנות המחקר הראו כי אוכלוסיית חולי הפסוריאזיס סובלת משיעור מוגבר של מחלות אוטואימוניות נוספות. למעשה, נמצא כי אדם שסובל מפסוריאזיס נמצא בסיכון מוגבר פי 1.6 לפתח מחלה אוטואימונית נוספת יחסית לאדם שלא סובל מפסוריאזיס.
בין היתר נמצא במחקר כי חולי פסוריאזיס נמצאו בסיכון מוגבר פי 3.6 לחלות בדלקת מפרקים ראומטית יחסית לאנשים שלא סבלו מפסוריאזיס.
הערה חשובה
במקרים רבים כאשר מגלים נתונים מסוג הנתונים שהוצגו במאמר זה, קיימת נטייה לקפוץ למסקנות ולהכריז כי הפסוריאזיס היא הגורם להתפרצות המחלות האחרות, כלומר שקיים קשר סיבתי בין מחלת הפסוריאזיס למחלות האחרות שנמצאו קשורות אליה. עם זאת, על מנת להוכיח כי אכן קיים קשר סיבתי, יש להוכיח כי קיים מנגנון ביולוגי מסוים שקושר בין המחלות.
אז מדוע בכל זאת פסוריאזיס מהווה גורם סיכון?
מאחר וקצרה היריעה מלהזכיר את הקשרים בין פסוריאזיס למחלות אחרות נציין רק כי קיימים מחקרים רבים שקושרים את הפסוריאזיס לעשרות מחלות שונות ובכללן סוגים שונים של סרטן, סוכרת, מחלות מערכתיות רבות ועוד.
להלן כמה תיאוריות אפשריות לגבי העלייה ברמת הסיכון לחלות במחלות השונות:
- מאחר וחולי הפסוריאזיס נמצאים תחת מעקב רפואי צמוד, ייתכן כי הם מאובחנים באופן שכיח יותר מהאוכלוסייה הכללית כסובלים ממחלות אחרות.
- חלק מהתרופות שמיועדות לטפל בפסוריאזיס יכולות לגרום למחלות אחרות כמו למשל אוסטאופורוזיס ששכיחה יותר בקרב חולי פסוריאזיס, סוכרת ועוד.
- התסמינים של המחלה עלולים לגרום למצב רוח ירוד, לדיכאון ולהזנחה עצמית. כתוצאה מכך, החולים עלולים לסגל לעצמם אורח חיים לא בריא שיחשוף אותם למחלות אחרות. זוהי הנקודה לציין כי הדיכאון למשל שמופיע אף הוא שבשכיחות גבוהה יחסית בקרב חולי פסוריאזיס בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה הוא ככל הנראה תוצאה של התסמינים ולא נובע מהמנגנון הפתולוגי של מחלת הפסוריאזיס.
